חובת מעסיק למסור לעובד הסכם עבודה או הודעה על תנאי העסקה

לפי תיקון 4 לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002, החל מדצמבר 2011 מעסיקים עלולים לחוב בתשלום פיצויים לדוגמא בגובה של 15,000 ש"ח בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העסקתו.

חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב - 2002 (להלן: "החוק"), מעגן חובה חשובה והכרחית לקיומם של יחסי עבודה תקינים - החובה למסור הודעה (או חוזה בכתב)  לעובד (בגיר) בדבר תנאי העסקתו, תוך חודש ימים מיום תחילת העבודה.

סעיף 2 לחוק קובע, כי תוכן ההודעה חייב לכלול את הפרטים הבאים:

1. זהות המעסיק והעובד;

2. תאריך תחילת העבודה, ואם חוזה העבודה הוא לתקופה קצובה - תקופת העבודה;

3. תיאור עיקרי התפקיד;

4. ציון שמו או תוארו של הממונה על העובד;

5. התשלומים המשתלמים לעובד כשכר עבודה ומועדי התשלום;

6. אורכו של יום העבודה או שבוע העבודה של העובד, יום המנוחה, ועוד.

עם זאת, עד לאחרונה, החוק היה רובו ככולו בגדר המלצה, כאשר לא הייתה כל סנקציה אזרחית על מעסיקים המפרים אותו. על פי הנתונים שהוצגו במסגרת ההצעה לתיקון החוק, שיעור הפרתו של החוק עמד על מספר בלתי יאמן של 92% מכלל המעסיקים, ואין זה מפתיע, שהרי למעט סנקציה פלילית, אשר כמעט ולא נאכפה כלל, לא ניתנו לעובדים הכלים בחוק, כדוגמת סנקציה אזרחית, כנגד מעסיקים שהפרו אותו.

שינוי מבורך הגיע ביום 11.12.11 עם כניסתו לתוקף של תיקון 4 לחוק.

על פי התיקון, מעסיק שלא יתן, ביודעין, הודעה לעובד בדבר תנאי העסקתו או בדבר שינוי שחל בתנאים אלה, ו/או מעסיק שלא יערוך הסכם עבודה בכתב על פי תנאי החוק, עלול לחוב בתשלום פיצויים לדוגמא בגובה של 15,000 ש"ח, אולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר.

לא פחות חשוב, התיקון לחוק קובע, כי בהעדר הודעה כאמור, ובהתעורר מחלוקת בין הצדדים בעניין אחד מהתנאים המנויים בסעיף 2 לחוק לעיל, נטל ההוכחה כי העניין השנוי במחלוקת הינו כזה או אחר, יעבור לכתפי המעסיק, דבר שמקל מאוד על העובד בבואו להוכיח את תביעתו, וזאת בניגוד לעבר, כאשר הנטל היה מוטל על העובד, מה שהפך את הוכחת תביעתו לכמעט בלתי אפשרית.                 

*האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ו/או משום תחליף לייעוץ משפטי בפגישה עם עו"ד במשרדו.